אתמול, הייתי בעט לשינוי. היה כיף ומעניין, ונהנתי מלדבר עם אנשים. מכרתי גם לא מעט עותקים…

היתה שם במה שהיה אפשר לעלות ולהציג את הדוכן, או בכלל לדבר. הנה הדברים שאמרתי אני (בשינויים קלים, כמובן: לא הקראתי מילה במילה מהדף):

שלום,

קוראים לי יודה ואני מייצג כאן את כתב־העת ‘בבל’ (הדוכן שם).

בבל הוא כתב־עת חדש חדש — אתמול יצא הגליון הראשון מהדפוס — שמטרתו לתת במה בעברית לתרגומים משפות שרק מעט תורגם מהן לעברית, שפות שאנחנו כקוראי־עברית כמעט ולא חשופים למה שנכתב בהן. כלומר, לא אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית וכו׳; כן טיבטית, וולשית, בורמזית וקופטית.

אנחנו חיים בעולם שאחרי בבל — ‘הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ’, אם לצטט. עולם שהוא מופרד ומגודר בגדרות לשוניים, חברתיים ומדיניים. תודות לטכנולוגיה, במאה־מאתיים השנים האחרונות הגבולות הפיסיים נעשו פחות משמעותיים, אבל הגבולות מעשה ידי אדם עדיין שרירים וקיימים. מה שבבל מנסה לעשות ×–×” לפרוץ פרצות קטנות בחומות הלשוניות, לתת לקורא חלונות להתבונן דרכם למקומות אחרים, תרבויות אחרות וזמנים רחוקים: לבקר בהודו ולקרוא שיר באוודהי (באחד הגליונות הבאים), לקפוץ לאתיופיה ולשמוע סיפור מפי מספר סיפורים בלשון צ׳חא (בגליון ×”×–×”).

קצת על איך התגלגל כתב־העת.
אני תלמיד בחוג לבלשנות באוניברסיטה העברית. בבל נולד מחוויה אישית, החוויה המיוחדת שמגיעה כשלומדים הרבה הרבה שפות — שונות כל־כך ודומות כל־כך אחת לשניה — וכשנתקלים בספרויות מכל העולם, במה שיש לאנשים מכל העולם להגיד ובמה שמעסיק אותם. זאת חוויה מאוד מיוחדת בין השאר בגלל שיש בה מתח תמידי בין השווה שיש בהוויה האנושית של כל בני האדם ובין השונה, בין הקווים המשותפים לשפות השונות ובין סוגי ההבחנות ואופני ההבעה הכל־כך שונים בהן, בין ×”’אני’ ובין ×”’הם’ או בין ×”’כמוני’ ובין ×”’זר’. עבורי לפחות, ההתקלות במגוון ×”×–×” מעוררת תחושה של אחווה אנושית, כלל אנושית. אצלי נפל איזה אסימון לפני כמה שנים, כשקראתי את הסיפור ‘הנסיך המקולל’ במצרית רעמססית: טקסט מלפני אלפי שנים — קרוב גיאוגרפית אבל רחוק מאוד בזמן — שחולק תימות משותפות רבות עם האגדות האירופיות שכולנו מכירים (תחפשו בוויקיפדיה Tale of the Doomed Prince, יש שם סינופסיס ורשימה של מוטיבים). לדעתי ×–×” מפעים, שאנשים לפני כל־כך הרבה זמן סיפרו סיפורים דומים כל־כך לאלה שאנחנו מספרים היום. ‘מי אמר “לא־מודע קולקטיבי של יונג” ולא קיבל?’. אז בבל מנסה בעצם להביא קמצוץ מ’החוויה הפוליגלוטית’ (ידיעת שפות רבות) לקורא העברי: אי אפשר הרי שכולם ילמדו את כל השפות, ולכן בבל מביא לקורא את הטקסטים בתרגום עברי. המקור, אגב, מופיע פסקה מול פסקה עמוד מול עמוד בגליון (*להראות עם גליון ביד*): הוא נוכח (×–×” לא טקסטים בעברית שבמקרה הם מתורגמים). אם להמשיך את המטאפורה של החומה, בגליון הפתוח יש את שני עברי החומה, התרגום והמקור, העברי והזר, אבל המעבר ביניהם חופשי, בלי חומה.

יש איזו כפילות מעניינת ביחס שבין בני־אדם והדיבור שלהם: מצד אחד, דיבור ×–×” מה שאנחנו, בני אדם בכל העולם, עושים חלק גדול מאוד מהזמן (אפילו במחשבות שלנו, ביננו לבין עצמנו, אנחנו מדברים). מצד שני, דווקא הטוטאליות הזאת אולי גורמת לעוורון מצדנו לשפה ולדיבור; ×–×” שקוף לנו כמו ללכת ולנשום. לשפות יש ×›×— חזק מאוד לקבץ אנשים ב’קבוצת אני’ או ‘קבוצת כמוני’ (אלה שדוברים את השפה שלי, אלה שאני יכול לדבר איתם) מול ×”’אחר’. אתן שתי דוגמאות היסטוריות: א. היוונים קראו ללא־יוונים ‘ברברים’, אלא שעושים ‘בר-בר’, לא מדברים; ב. השבטים הסלאביים, כשהם נתקלו לראשונה באנשים שהם לא יכלו לדבר איתם, השבטים הגרמאניים, הם קראו להם ‘האילמים’, שם שמשתמשים בו עד היום: JÄ™zyk niemiecki ו־Немецкий язык בפולנית וברוסית בהתאמה (סליחה על האקצנט…) ×–×” השם לשפה הגרמנית, (‘אילמית’, או ‘שפת האילמים’). אז אם נחזור לכח המפלג־מאחד ×”×–×” של השפה, שיוצר ומתווה ‘אנחנו’ ו’הם’: דווקא העוצמה שלו והטוטאליות שלו לחוויה האנושית יכולים לשמש כדי לנתץ את החומות ולפרוץ את הגדרות והגבולות בין בני־אדם, כשנותנים לאנשים גישה ישירה ככל הניתן לדיבור, לשיח, לסיפור, לשירה, להגות של אנשים אחרים, שמעבר לחומה.

אתם בהחלט מוזמנים לבוא ולדבר, ולקחת גליון. בגליון ×”×–×”, הראשון, יש מכתב שאשה מבבל העתיקה כתבה לאחותה, מכתב שנותן הצצה בלתי אמצעית ככל הניתן לחיים שלהן, בתקופה רחוקה; סיפור עם מצ’חא, לשון גוראגה מאתיופיה, שכמו שפות רבות אחרות היא רק שפה מדוברת, והתרגום הוא מהקלטה של מספר־סיפורים; סיפור טורקי קורע־לב; וסיפור ‘מעמד־ביניימי’ באספרנטו. אספרנטו מעניינת בהקשר ×”×–×” במיוחד, ×›×™ היא שפה שמנסה להחזיר את הגלגל אחורה למצב של ‘לפני בבל’: לא על־ידי חזרה ללשון יחידה, אלא על־ידי קבלה של לשון שניה כלל־עולמית.
אז, כמו שאמרתי, אתם מוזמנים לבוא ולקבל עותק, ואם אתם יודעים שפה שהיא לא אחת מהשפות שהקהל העברי חשוף לתרגומים מהן, זה יהיה בכלל נהדר.

המון תודה :-)